הסכם צרפתי – ישראלי
ראשי התאחדות האתלטיקה הצרפתית נמצאים בארץ לחתימה על הסכם שת"פ היקפי עם מכון וינגייט. הפגישה ...

חנה מיננקו הבהירה, מעל לכל ספק, פעם נוספת, שהיא קורצה מחומר של אלופות. רק אלו שליוו אותה לאורך השנה כולה יכולים להבין את גודל ההישג. עבורם, המקום הרביעי עם ה-14.42 הוא למעשה הרבה מעבר לכך

חנה מיננקו יודעת להפוך את הבלתי סביר למציאות (צילום: ג'ירו מוצ'יזוקי)

חנה מיננקו סיימה את אליפות העולם במקום הרביעי עם קפיצה ל-14.42 (1.2). זוהי שורת סיכום קצרה וממצה לשנה קשה בה שבה הפציעה הישנה והעסיקה את חנה ואת הצוות הסובב אותה יותר מאשר האימונים. היא גרמה לה לוותר על תחרויות, אימונים והרבה שעות עבודה אליהן התרגלה והורגלה, ואשר הביאוה להופעה על הבמה המרכזית מבלי שביצעה אפילו חזרה גנרלית. כל אלו הופכים ההישג של חנה לבלתי יאמן.

מי שלא היה ספורטאי מימיו יקשה להבין, או לא יצליח כלל להבין את המשמעות של להתאמן ולהביא את הגוף לקצוות שלו, במקביל להתמודדות הגופנית עם הפציעה. ספורטאית ברמה של חנה הבינה עוד בשנות אימוניה הראשונות שההקרבה הגופנית הנדרשת ממנה היא כמעט בלתי אפשרית. אבל התובנה הזו מגיעה, בדרך כלל, מאורח מדי. אחרי שהספורטאי, במיוחד הכישרוניים שבהם, מגיע לרמה מסוימת, הוא מבין שההקרבה עברה מזמן את נקודת האל-חזור.

 

את משך הזמן בשנה זו, בו חנה ומאמנה, אלכס מרמן, התלבטו אם להשתתף באליפות אירופה לאומות או לא, אם להשתתף באליפות ישראל או לא, וכן, גם אם להשתתף באליפות העולם או לא, אי אפשר לכמת. דבר אחד ברור, הוא כמעט זהה לכמות האימונים אותה ביצעה בגלל הפציעה המלווה אותה. בסוף, כשהם החליטו שהיא תשתתף בלונדון, היה ברור לחנה שיא מייצגת מדינה שלמה, אבל אתלטית כמו חנה לא תעלה להצגה הראשית בלי הידע שיש לה מה למכור, גם אם המרכולת לא מלאה.

 

היא התחילה בצורה מעודדת מבחינת ההרצה והעלייה על הקרש. הניסיון הראשון היה 14.11 (0.6). השני היה קצת פחות טוב, אבל באותה סביבה – 14.04 (0.2-). לפני הסיבוב השלישי היא דורגה שביעית. המטרה בסיום שלושת הניסיונות הראשונים היא להתברג בשמינייה הראשונה על מנת לקבל שלושה ניסיונות קפיצה נוספים. בסיבוב השלישי היא ניתרה ל-14.29 (0.5), שיפרה את תוצאת השנה שלה ושדרגה את מיקומה לחמישי. כעת, בגמר של הגמר, היא הקופצת הרביעית בסדר ההפוך (מקום 8 קופצת ראשונה ומקום 1 אחרונה). הניסיון הרביעי היה פסול, אבל החמישי כבר הרחיק ל-14.42 (1.2) ושדרג את מיקומה בשלב אחד, לרביעי, תוך עקיפתה של קריסטין גיריש הגרמנייה. במצבה הפיזי, להתקרב ל-14.77 של אולגה ריפאקובה הקזחית שתקעה את עצמה היטב במקום השלישי, זה כמו לבקש לאצן עם התכווצות בשריר לשפר את שיאו האישי – בלתי אפשרי. בניסיון השישי והאחרון, בדומה ליתר הקופצות, היא הצליחה פחות (13.97). גיריש שרצתה להשיב לעצמה לפחות את המקום הרביעי, שיפרה אמנם את התוצאה הטובה ביותר שלה בתחרות ל-14.33 (0.3), אבל הייתה עדיין רחוקה מחנה. אפילו קתרין איברגואן הקולומביאנית שהייתה צריכה קפיצה של מעל 14.91 (כדי לעקוף את יולימאר רוחאס מונצואלה, שהובילה בתחרות), מרחק אותו עברה פעמים רבות בקריירה שלה, לא הנפיקה את הקפיצה הטובה ביותר שלה בתחרות ו"הסתפקה" במדליית הכסף עם 14.89 (0.9). ריפאקובה שחזרה את מדליית הארד שלה עם אותה תוצאה בה היא זכתה לפני שנתיים בארד – 14.77 (0.9).